ארכיון הקטגוריה: שאלות ותשובות

האם תהליך ההתפתחות ממשיך אחרי השחרור (מוקטה Mukta) והאם אפשר לגלם את ברהמן (אלוהים) בצורה מושלמת?

מתוך: שאלות ותשובות על הארה, רוחניות אותנטית, חיפוש והגשמה אלוהית

19.5.15

יפית:

היי גיא

קראתי קצת באתר שלך ואני תוהה לגבי כמה דברים:

ברור שברמה המוחלטת אין שום יכולת של התפתחות או שינוי, אבל כולם מסכימים שקיימת גם הרמה היחסית. אז למה בה בעצם לא יכולה להיות התפתחות? אם אני מסתכלת על היקום מהמפץ הגדול ועד עכשיו – הוא ללא ספק עובר התפתחות, ובני אדם הם ללא ספק חלק מהאבולוציה החומרית, אז הדבר הכי טבעי הוא שהאנושות מתפתחת, וגם הידע שלה…

… אני משערת שמרגע השחרור, ההתפתחות היא לתת לידיעה האחת שהכל הוא ברהמן להשפיע על הגוף והנפש והמיינד שלך יותר ויותר ולהיות יותר ויותר מתואם עם הידיעה האחת הזו (תוך ידיעה שזה לא 'אתה' שמתפתח, אלא רק הרובד היחסי)…

… נראה לי גם חשוב לקחת בחשבון שמלבד הידיעה העצמית – שהיא דבר מוחלט, התפיסות של המורה הן יחסיות.. ומלבד זאת – טוהר מוחלט לא יכול להתקיים כל עוד קיימים בגוף ונפש.. בגלל זה קשה לי עם ההשוואה של המורה/הגורו לאלוהים בדתות המזרחיות.

במובן הזה אפשר לומר שתהליך ההתפתחות של האדם ממשיך אחרי השחרור (רק בלי הזדהות), לא? אפילו אם מדובר על אדם טהור שמגלם את ברהמן בצורה נקיה – זה לא אומר שהוא יודע הכל, שינוי תפיסה והבנה אפשרי – זה חלק ממה שברהמן עושה..

תודה על האופציה להתכתב וחיבוק! :)

גיא:

יפית יקרה,

את מדברת על תהליך ההתפתחות האישי שלנו, ועל נושא ההארה כאילו הם אחד, כאילו התפתחות מובילה להארה, או תהליך כלשהו מוביל להארה. אינני סבור שכך הדבר, אני סבור כך, אלה הם בהכרח שני דברים שונים לחלוטין.

האמת היא הכל, כל הקסם והאור שמחייה כל דבר, האמת היא גם אני ואת, והיא תמיד פה ותמיד עכשיו. לכן יפית אהובה, את כבר זה ותמיד תהיי זה. זה הוא כבר את ולעולם יהיה הרבה מעבר לכל את או אני. זה לא שאלה או אמונה, זה עובדה מהממת ומכילת כל.

המציאות המוחלטת, הוויה, דאו, יהוה (כל מה שהיה, יש ויהיה), ברהמן, ג'ה, אללה, שיווה, רוח הקודש היא כל הדברים כולם, היא כל מה שהיה וכל מה שיהיה, היא הסיטואציה שבה עכשיו נחווית אצל 'אני' (שיווה-נשמה-ניצוץ-נפש) חווית קריאה על מסך מחשב והיא תמיד כאן ותמיד עכשיו, בכל ההוויות ובכל הברואים, היא הרוח המחייה כל חי.

ולכן, זוהי עובדה, ועלינו רק להכיר בה – אלוהים, החיים הגדולים, הם כבר אנחנו, והם או הוא הוא מה שעושה את הכל והווה ככולם. זהו שחרור רוחני, המתואר גם כמות האחד בתוך האחד היחידי שישנו (ז'יוואנמוקטה – שחרור הז'יווה, הנשמה).

האם אחרי שאחד מבין את זה, הוא לא ממשיך להיות חלק מתהליך ההתפתחות האינסופי של החיים, לומד עוד כישורים, יכולות, הבנות ופיסות, מכיל עוד ועוד וחי עוד ועוד – כמו כל אחד חר המתגלם כתופעת ברוא חי?

במציאות המוחלטת הזאת, בתוכה ישנה גם המציאות היחסית של כל התופעות (שכן כל תופעה היא יחסית להופעתה). שנקרה המורה החכם הדגול מציע לנו חלוקה של המציאות המוחלטת הזו לשלוש רמות.

כתבתי עליהן גם כאן, ויש עוד גם הסברון על הרמות כאן, ונכתוב עליהן גם כאן:

א. הרמה המוחלטת

אין עוד מלבדו, ישנו רק אחד, אי אפשר לדבר או לתפוס את הרמה הזו, אי אפשר להרגיש או לדעת אותה שכן היא מוחלטת ובעודה כל התופעה היא מעבר לכל תופעה ולכן לא ניתנת להבנה או תפיסה.

אמרת שיש אנשים טהורים ש'מגלמים את ברהמן בצורה נקיה' אבל האם אפשר לגלם יותר או פחות את 'ברהמן' הזה? הרי הוא כל ההתגלמויות כולן, אך הוא מעבר לכל התגלמות…

הרמה הזו ,היא מה שאת מכנה "האמירה שהכל הוא ברהמן".

זוהי בעצם הרמה היחידה שיש, שתי הרמות הבאות (שבמקומות אחרים שנקרה מתייחס אליהם כאל רמה אחת נוספת ולא שתיים, הרמה היחסית של החלוקות והניגודים) הם מתקיימות במקביל בתוך הרמה המוחלטת, שהיא הן אבל גם כל מה שמעבר לכל רמה וכל תופעה. לכן אין לבלבל, בעצם יש רק מציאות מוחלטת, והיא גם הרמות שיתוארו בהמשך.

ב. הרמה היחסית

מה שמכונה מסע הנשמות לעבר אהבה, המסע של ברהמן אל עבר ברהמן (כי הכל הוא ברהמן – מציאות מוחלטת או אלוהים). שנקרה אומר לנו גם: "הכל יהיה ברהמן כי הכל הוא כבר ברהמן", ומבאר את היופי הזה של כל התנועות בעולם ואת מסעם הטוב מהותית אינהרנטית. מסע מטוב ליותר ויותר טוב, מכלום לכלום, מאור לאור, מהעצמי אל העצמי. ברמה היחסית נדמה שיש מסע של אהבה או איחוד, של שאנטי (שלום או איחוד ניגודים) ומסע של התמרכבות נצחית של הכלום להיות יותר ויותר הכל. כולנו במסע אינסופי, או תנועה דוממת נצחית לאושר, וזהו הסאט-צ'יט-אננדה. הסאט, האמת הנצחית היא ישנה, הכלום האינסופי הוא מרכיב כל 'יש', וכל ה'יש' הזה הוא הצ'יט (התודעה), וכל זה הוא פשוט יופי תבוני, אושר או חסד (בליס  Bliss) – אננדה.

ג. הרמה היחסית הבסיסית ביותר

הרמה השפויה שבה יש אותי, אני אחר ממך – יפית אהובה. אני מתקתק עכשיו על מקלדת ואת עכשיו קוראת מול מסך. יש בינינו את מה שנכון ושפוי, מה שצודק, מה שאוהב, מה שאיכפתי, דואג, מתקדם… כחלק ממשחק החיים הזה, הלילה Lila (ספורט אלוהי או הצגה, מחזה – Play) ישנם גם הצדדים הרעים, החשוכים, של אלימות, חוסר צדק, עוולה, ניצול, אונס וכפייה. אלה לגמרי קיימים וזה בסדר גמור לרצות לרפא, להביא אור וטוב, להביא צדק ולסייע לאלה הנחלשים. זה לגמרי שפוי.

אני אוהב אותך מאוד

ומאחל לך ולכולנו למצוא את כל האמיתות, וכל המאורות בתוכינו…

גיא

יפית:

לגיא היקר

תודה רבה על המייל המושקע כל כך ועל הקישורים וההערות וההארות וההרחבות! :)

המייל בהחלט הבהיר וגם חיזק את מה ששיערתי ונתן עוד מידע.

רציתי רק לשאול בתגובה:

דיברת על האמת המוחלטת – שכולנו כבר זה וכבר מוארים, וזו ללא ספק האמת. אבל ברובד היחסי – יש תהליך ויש התעוררות לאמת המוחלטת הזו (וכאן אני לא מסכימה עם האמירה שאני גם כבר ערה כי אני יודעת שכולנו אחד – הידיעה שלי היא מנטלית בלבד והידיעה שהיא ההתעוררות היא עמוקה בהרבה). האם התהליך שמוביל להתעוררות או להתוודעות הזו לאמת המוחלטת – תהליך שמן הסתם מתקיים ברובד היחסי – האם הוא לא סוג של תהליך התפתחות או אבולוציה? גם אם ההתעוררות או ההתוודעות לאמת הזו מתרחשת ברגע אחד, וכל מה שיש זה רק להכיר בכך שאני כבר זה – האם אין צורך בתהליך שמוביל לנקודה הזו שבה ההכרה הזו מתרחשת? בלי קשר לעובדה שהכל הוא כבר זה בכל שלב בתהליך – לפני ואחרי ההתעוררות, בבורות ובידיעה.

(וכמובן שאחרי ההתעוררות תהליך ההתפתחות ברובד היחסי לא נפסק)

כשדיברתי על התגלמות נקייה יותר של הברהמן התכוונתי ברובד היחסי – ככל שדבר מקרין יותר טוב או יופי – כך הוא מקרין או משקף יותר מהאור האלוהי. הכוונה היא לא שמהותית הוא יותר ברהמן, כי הכל ברהמן בצורה שווה. מדובר רק על ההשתקפות שהיא צלולה יותר, לא המהות עצמה. אני מניחה שזה מה שאמרת בעצמך רק במילים אחרות.

חיבוק ואהבה ותודה!

יפית

גיא:

יפית יקרה ואהובה

האם את התפתחת מאז השאלה הזו?

עבר הרבה מאוד זמן מאז ההתכתבות בינינו… והשאלה? האם היא גם עברה?

האם התפתחת מעל לצורך לקבל עליה תשובה?

כולנו מתפתחים במסע הגדול של החיים, בכל מקרה, וגדלים יותר ויותר גם אם זה במישורים נסתרים – הדברים חסרי עצמי נפרד ואוטונומי אמיתי, וכך, הכל הולך ונע לעבר פריחה ומוות של אשליית קיומו…

ככל שאנו נעים לעבר ומקבלים הדרכה וידע רוחני אמיתי מהקדושים והחכמים לאורך הדורות, אנחנו מקבלים בעצם ידע, או דעת (Knowledge או Jnana – jñāna) והופכים להיות הידע הזה, הידע או הדעת שהכל הוא אותו דבר, אותו אחד, אותו אני.

העצמיות של תופעת ההתפתחות היא אותה עצמיות של תופעת ההידרדרות – וכך כוחות של אבולוציה (התפתחות) ואינבולוציה (התפרקות) קיימות בטבע ושזורות אחת בשניה כמו היין והיאנג (Yin Yang) שהם אינם אלה פלא והיפוכו, ועל כן הם אותו פלא.

ידע חשוב זה, המלמד אותנו שאנחנו – כבר – האחד המוחלט והאינסופי, החי זמנית כדמות (Jiva) או צלם בעל תפיסה… ומאפשר לנו להתעורר לטבע המדהים והמאוחד של ההוויה האחת, ההוויה שלנו – שלי, שלך, ושל כל ברוא או תופעה.

ככל שאני הידע, הדעת, אני אני – וכשאני אני, אני לא יותר, לא פחות, לא מעל או מתחת – אני – אני.

אני פחות מתחבר לסיפור משחק הכוחות הדואלי שמתאר את תהליך ההתעוררות המיסטית כהתפתחות עד לנקודת אל חזור, זה נחמד לתאר את המציאות בצורה כזו אבל רק אם זה מעורר אותנו ליותר אהבה לאלוהים (המתגלם גם כ'אני' וגם כ'אחר' בין כה וכה) ומעודד את התשוקה לאמת ולרוח, כלומר – להיות כאמת וכרוח – אינסופית, תמידית, מוחלטת, מלאת חסד – ללא קשר לזמן ומרחב, בשאיפה תמידית אל הנעלה והיפה, האוהב והטהור – העצמי האמיתי שלנו.

החיים – הם גדולים מכל תפיסה או תיאוריה, העצמי הוא לא דבר ולא היפוכו אלא שניהם ומעבר אליהם… הארה רוחנית, דעת, או חוכמה – אינם תהליך של צבירה או התמקמות (כפי שמתארים זאת במקומות שונים – התמקמות או היספגות "מלאה") אלא אמת שמתעלה מעבר לכל תופעה.

לשאלתך בנושא "התגלמות ברהמן" או התגלמות אלוהית -

מה זה התגלמות אלוהית יותר או פחות?

האם יש דבר שהוא יותר אלוהי או פחות אלוהי?

האם יש משהו שברהמן (Brahman – או מציאות מוחלטת, Absolute Reality) הוא לא?

כשאת כותבת על 'השתקפות' זה נשמע כאילו ברהמן הוא משהו שיכול להשתקף יותר או פחות… אולי גם זה נשמע שדברים לא טובים אינם ברהמן, או שהם משקפים את ברהמן פחות טוב – אבל מה שהוא מוחלט הוא כל הדברים כולם…

עם זאת, המהות הזו שאת מדברת עליה, של טוב לב – היא קודם כל השפיות הבסיסית של ארץ דרך (אשר קדמה לתורה כידוע) ולא צריך לעשות בעיני מטוב לב ואהבת אדם למעלה רוחנית נשגבת שאין להשיגה או שהיא מעידה על משהו בפנימיות מוארת של אותו אדם.

הדרך הנכונה שלך היא הדרך הנכונה שלך, היא לא יותר או פחות ברהמן, וכל אחד צריך לגלות את עצמו – גם המוחלט, אבל גם היחסי, הפרטי, זה שמעדיף, ורוצה, וחושב, ותופס… ככל שאני יודע שאני כבר הדבר עצמו אני יכול להיות יותר פתוח לגלות את עצמי, ואת האחר – וזה מן הסתם מיטיב עמי ועם הסביבה, אבל זה לא הופך את ההתגלמות שלי ליותר או פחות הדבר עצמו.

הרובד היחסי הוא לעולם יחסי, והמוחלט – היחסי ומעבר לו.

באהבה גדולה ואור

גיא

יפית:

הי גיא,

תודה! :)

כיף לשמוע ממך!!

לא התכוונתי שמה שהוא 'לא טוב' הוא פחות ברהמן. ממש לא אמרתי את זה. התכוונתי שיש איזשהו יופי או טוב או אור באחדות האלוהית, וכשמשהו הוא טוב אז הוא משקף יותר את האור הזה. ברור שכשמדובר על המוחלט אז הכל הוא ברהמן באותה מידה, לכן זה מוחלט ולא יחסי – אז את זה אני מבינה :) פשוט ברמה המוחלטת אין כל כך מה לעשות, כי כל מה שניתן לעשות או לדעת – הוא ברמה היחסית.. או כמו שניסחת זאת בעצמך – ברובד היחסי להיות "בשאיפה תמידית אל הנעלה והיפה, האוהב והטהור – העצמי האמיתי שלנו." – להיות טוב – יש בזה במובן מסויים משהו שהוא קרוב יותר לעצמנו האמיתי/למשהו אמיתי, למרות שהכל הוא ברהמן באותה מידה, לא?

אהבה וחיבוק ותודה על התשובות!

יפית

גיא:

יפית אהובה,

אני כמובן מבין שאת רואה ויודעת את ההבדל בין הרמה המוחלטת לבין הרמה היחסית ואני גם מאוד אוהב להתכתב איתך :-)

אני מאוד אוהב להיזכר ברעיונות ואבחנות רוח של חכמים – לא אחת אלה מבארים לנו את שמעורפל, במילים יפות של אהבה…

יש דמות הודית דתית מאוד מפורסמת (בהודו, לא בישראל…) בשם שקצת קשה להגותו בעברית – הקדוש דג'אנשוואר או ג'אנאדווה (Jñāneśvar or Jñāndev) והוא אמר (וגם עשה) לא מעט דברים חכמים… ביניהם על הנושאים שאנו דנים בו, והוא שאנו לא סוגדים לאלוהים למען השחרור (מוקשה) אלא אנו סוגדים לאלוהים כי הסגידה עצמה – היא היא, אלוהים.

אנחנו תמיד וכבר העצמי שהוא אנחנו, אותו עצמי אחד ומוחלט שהוא כל הברואים כבר מלכתחילה אבל גם מעבר לכל תופעה נבראת – לא נהיה יותר או פחות קרובים לעצמינו כי מעולם לא היינו שום דבר אחר מלבדו… והרי איך יכולנו?

הרי אותו כוח-חיים חיוני חסר צורה או איכות – מחייה את כל החיים והאיכויות – ובלעדיו לא יכולנו להניף אצבעות על מקלדת או להבין מילה כתובה…

קרישנה (התגלמות האלוהים) אומר לאראג'ונה בספר "הבהאגוואד גיטה" – 'אני נמצא בלבם של כל הברואים' ועם זאת ממש לפני היציאה לקרב, בעוד אראג'ונה ממאן להילחם (מסיבות פציפיסטיות ונעלות) מחדד ואומר לו הקדוש ש"אין שוחט, אין נשחט" – ומפציר בו לצאת להילחם למוות במשפחתו הרחוקה הקמה להשמיד את משפחתו הקרובה. קרישנה מנחה אותו למה שמכונה "קארמה יוגה" – פעולה ללא מטרה או נטייה – פעולה למען הפעולה עצמה, וזאת מכיוון והוא הלוחם הטוב ביותר והיחידי שיכול להציל את משפחתו… עליו לפעול מעבר לנטיות האהדה-סלידה שלו… .

קרישנה מלמד על המהות חסרת הבחירה אך מלאת הדעת של האיחוד (יוגה) והאמת – הכל מידי האלוהים ועל כן אין לנו אלא לדעת מי אנחנו – הוא (אלוהים) ולא אחר – ולהיות מה שאנחנו – ללא יחסי אהדה-סלידה (היצמדויות הקארמה).

הסיפור מסתיים במילותיו של אראג'ונה: "אשלייתי התפוגגה, הו קרישנה, ברוב-חסדך ההבנה (הRealazation – גם הגשמה או מימוש) הושבה אלי; אני יציב וכל הספקות הוסרו. אבצע את פקודתך"

מי יתן ונבין את דברי הנאורים, נזכה בחסד וברחמים ונזכה אחרים בו…

במובן מסויים כן, ברור שאלוהים הוא יותר 'טוב' מ'רע' מכיוון וכל הדברים הקיימים (בין אם כבעלי מהות, או כחסרי מהות – הסארגונה והנירגונה של ברהמן) קיימים, ועל כן אפשר להגיד שפילוסופית הטוב "קרוב" יותר לאלוהים מה"רע" – כפי שאמר זאת הרב רבי נחמן מברסלב כשהוא תיאר בספרו "ליקוטי מוהר"ן" את עולם בני האדם כ"רגליים" אל מול העולמות "העליונים".

מאוד יפה ומעניין לראות את הצורה הלא-דואלית הזאת בה מתוארת המציאות כאחת ומאוחדת וכולה אלוהית – ולה – עולמות ראש ורגליים (סלחי לי אם אינני זוכר את הפרק המדוייק בו זה נאמר, אם את רוצה אני יכול לחפש אבל התיאורים בצורה הזו שזורים לאורך כל הפרקים…) אבל למען ההתעסקות בעיקר, אל לנו לכפור בו ולהניח שהוא, הוא יותר "טוב" מאשר "רע"… הוא, הוא הכוח המחייה כל תופעה.

אינני סבור כמו הקבליסטים שהמטרה שלנו היא "להתעלות לעולמות הרוחניים" או "להיות טובים" ולתקן משהו (אם אלוהים הוא הכל, איך אפשר לתקן אותו?) – הסוד, כך אומרים החכמים המושלמים הוא שאנחנו כבר הכל, אנחנו המארח הגדול של כל התופעות – באהבה, בחסד ובאמת.

וגם נראה לי חשוב להוסיף ולזכור, שבמובן פשוט ובסיסי הרבה יותר – האם זה שאני טוב לעצמי ולאחרים עושה אותי לאלוהי יותר?

נראה שזה בסך הכל הופך אותי ואת הסביבה לשפויה יותר, זה גם ממש, אבל ממש לא קשור לרוחניות מיסטית ואיזוטרית… אלה הם גם העובדות הפשוטות של החיים – להיות טוב, זה פשוט יותר טוב, וזהו.

במילים אחרות, טוב הוא ללא סיבה… לא צריך באמת לחפש תיאולוגיה או סיבה להיות 'טוב' – זה פשוט 'שפוי' או 'רגיל' – בעוד שברור לכל הדיעות שחיפוש אחר סיבות להיות 'רע' (כולל הצדקה של 'רוע') הם נסיגה משפיות…

לא שחלילה אני אומר שאת באחד הצדדים הללו, להיפך – נראה לי שאת מבינה לגמרי את העניין…

יפית:

תודה רבה רבה!

אני מרגישה שיש במה שכתבת מתנה גדולה עבורי, למרות שקראתי בעיון אני עוד לא לגמרי תפסתי את כולה,

מרגישה שאני צריכה להישאר עם הטקסט ולחזור אליו שוב בהמשך

שוב תודה וחיבוק

יפית