Advaita אדוויטה ['א' (אין) – 'דוויטה' (שניים)]

Vedanta וודאנטה [וודה (כתבי הקודש) – אנטה (עיקר התמצות)]

"מסקירת ההיסטוריה של המסורות המקודשות שלנו, ברור הדבר שרוחניות לא דואלית (רוחניות אי-שניות) (Advaita) היא הצורה העמוקה והאותנטית ביותר של דת מיסטית. אי שניות גורסת שאולטימטיבית יש רק את המציאות האלוהית האחת הזאת (קרא לזה אלוהים, ברהמן, אטמה-עצמי (Atma-Self), טבע-בודהא, טאו, הרוח, מודעות-קיום-חיים או איך שתרצה), ללא הפרדה יסודית, מהותית בין אלוהים-ואדם, אלוהים-ונשמה, נשמה-ועולם, או נשמה-ונשמה" (נלקח ותורגם מאתרו של ד"ר  טימות'י קונוואי, מומחה לתיאולוגיה ולימודי דתות – ניתן לקרוא עוד על הארה כפי שהיא מתוארת במסורות והדתות כאן)משמעות המונח אדוויטה (Advaita) הוא אי שניות או דואליות. ההבנה היא שיש באופן מהותי רק דבר אחד (אלוהים) והכל מתקיים בתוכו כך שאין כל שניים ולכן אין כל דואליות בטבע המציאות האמיתית. השניים או "השניות" או "מה שהוא אחר מאלוהים" מתקיימים גם כחלק מכל מה שקיים, שהוא בעצם אותו אלוהים, ולכן אין כל שניות.

וכך, יש רק את המציאות הזאת, חסרת מבנה, חסרת צורה, חסרת צבע, חסרת צליל, חסרת מצב, ועדיין באופן פרדוקסלי וסימולטני משחקת ככל המבנים, צורות, צבעים, צלילים ומצבים של אינספור עולמות ואינסוף הוויות המאכלסות את העולמות האלה. בקצרה, יש מציאות אחת אשר עושה הכל והווה ככולם.

המציאות האלוהית האינסופית-נצחית ולא נולדת הזאת. הכוונה במציאות לא נולדת היא שטבעה הוא מעבר לצמיחה והתכלות, לידה ומוות, ובמהותה היא אינה צורנית, אלא נצחית, יציבה ומוחלטת מעבר לכל השינויים, היא למעשה העצמי האמיתי שלך, והעצמי האמיתי של כולם… העצמי האמיתי של כל העצמיים כולם, ממש כאן (קרוב יותר מהמיינד, קרוב יותר מגלגלי העיניים, קרוב יותר מקרוב) וממש עכשיו (לפני שאפשר בכלל לחשוב על העצמי הזה). אתה לא יכול ולא צריך ליצור אובייקט, תפיסה או דבר "ידוע" מהעצמי חסר הצורה הזה, בדיוק כמו שקצה האצבע לא צריך לגעת בעצמו וגלגל העין לא צריך לראות את עצמו בכדי לתפקד לתפארת. אתה בפשטות וללא-אובייקטיביזציה כבר העצמי חסר השניות, אין צורך לעשות "דבר" כמו-אובייקט מטבע ה"לא-דבר" המהותי שלך כמקור של כל הדברים, ההוויות, התהליכים. אתה מודעות פתוחה, מוחלטת.

במישור היחסי, פונקציונאלי, פרגמטי, אנחנו עושים אבחנות "דואליסטיות"בינך לביני, הוא והיא, עוזר ומזיק, צודק ולא צודק, וכו'., אבל ברמה המוחלטת של מה שיש באמת, המתגשמת (מובנת) דרך האינטואיציה האלוהית הנשגבת והעמוקה ביותר (הידיעה-דרך-הוויה האותנטית שלנו), אנחנו מוצאים שאין כפל, הפרדה או אחרות, רק המציאות האחת (הלא דואלית) הזאת.

להוויה מוחלטת או מודעות פתוחה זו אין כל "מציאות יריבה" שיכולה להתחרות או להתערב או לחסום את האמת העילאית הזאת… אז, לשם חזרה, המציאות הזאת היא המציאות האמיתית שלך ממש כאן ממש עכשיו. אפילו מה שנקרא "אגו-מיינד" לא יכול להתערב או לגרוע מה שהנך תמיד: המודעות פתוחה, קיום חסר שינוי או קרקע חסרת קרקע, בה הכל קורה – מיינדים, גופים, עולמות.

מכאן, כל מי שבודק בכנות את החקירה-העצמית הנצחית, "מי אני?" או "מה אנחנו?" – יגלה את הפלא הלא יתואר והיופי של מי שבאמת כאן ומה שאנחנו באמת: רוח נצחית, כוללת, נוגעת ומחלחלת לתוך (לא לכודה בתוך) גוף-מיינד-נשמה או אישיות. טבעינו האמיתי הוא הויה לא מוגבלת המגלה (manifesting) את "חלום" ההתנסות המצומצם כהויה אנושית.

בעזרת החסד האלוהי (By Divine Grace – בעזרת השם), אנו נמצא, כשם שמצאו כל המיסטיקנים ברחבי העולם שנפתחו לרוחניות לא דואלית, שמודעות טהורה או רוח, הקודמת לעלייתו של ה"אני" האגוצנטרי, היא האחת העל-אישית (סופרא-פרסונלית) או המעבר-לאישית (טראנס-פרסונלית) המתעלה מעל אך גם מפעפעת (permeating) את האישיות הזו. זו הכוונה בלהתעורר ממצב האנוכיות (Selfishness) למציאות המלאות (Self-Fullness). זו המשמעות של "האוהב את חייו" למען חיי הנצח, כפי שישוע הזמין אותנו. או, כפי שפול (Saint Paul) אמר, לדעת ש"בתוכו (העצמי ה"אהיה אשר אהיה" (I Am That Am) האלוהי הזה) כולם חיים, מהלכים, ולהם הוויתם".

בקצרה, המציאות האחת הזאת, עצמי או מודעות היא מי שאנחנו באמת, ומי שכולם באמת. במסיבה האלוהית הזו של חסד טהור אחד, אנחנו אוהבים, מקדשים וחוגגים עצמי יחיד ונשגב זה, באופן מהותי-פנימי בתוך כל העצמיים.

~       ~       ~       ~       ~       ~       ~

טקסט החוכמה האנושית הקדום ביותר הוא אופנישדת בריהאדראניאקה  (Brihadâranyaka Upanishad), "הלימוד הסודי של היער הגדול" ("Great Forest Secret Teaching"). כתב הקודש האוראלי המדהים הזה מהודו הצפונית שלפני 2,800 שנה, הראשון מתוך מאות אופנישדות וכתבי חוכמה אחרים, היה הטקסט הראשון אי פעם שחשף בבהירות את האמת האלוהית הגדולה של הרוחניות הלא דואלית:

"על האטמן (Âtman  – עצמי מוחלט) לבדו יש למדוט, כי בתוכו הכל אחד… מתוקף היותו האחד יודע את הכל… כל יודע הדבר, "אני הוא ברהמן/מציאות", הופך לכל זה. אפילו האלים לא יוכלו למנוע ממנו להיות הדבר, כיוון שהוא הפך לעצמי שלהם… העצמי האלוהי הזה הוא עולמם של כל ההוויות – אלים, נביאים, אבות קדומים, בני אנוש, בעלי חיים ויצורים זעירים… כל נשימות/אנרגיות החיים האלה, כל העולמות, כל האלים, וכל ההוויות נובעות מהאטמן הזה. משמעותו הפנימית (אופנישדה – Upanishad) היא 'הממשי שמאחורי המציאות, או האמת לאמיתה.' (the Real behind the real, or Truth of truth)… כאשר ישנו משהו כלשהו אחר, אז האחד יכול לראות את האחר… להריח… לטעום… לברך… לשמוע… להגות… לגעת… לתפוס דבר אחר. [אבל במימוש עצמי] האחד הופך לאוקיינוס היחידי, הצופה הלא דואלי. זוהי מציאות ברהמן… זהו היעד הנשגב, האוצר הנעלה, העולם העליון, האושר העילאי הגדול ביותר… פסוק אומר: 'כשכל התשוקות השוכנות בלב מגורשות, אז בן התמותה הופך לאל-מותי; הוא הופך לברהמן פה (בחיים האלה).' … ביודעי את ברהמן אלמותי זה, אני בן אלמוות (Knowing that immortal Brahman, I am immortal). אלה היודעים את החיים שמאחורי הנשימה, את העין שמאחורי הראייה, התודעה שמאחורי החשיבה, מימשו את הברהמן העתיק, הראשיתי. עם המיינד (האינטואיטיבי) לבדו על האחד להגשים (Realize – או לממש או להבין) זאת. בתוך הדבר אין ריבוי; האחד עובר ממוות למוות ורואה ריבוי בתוך זה. ההוויה הבלתי נראית המתמדת הזו, יכולה להתגשם כאחד בלבד. העצמי אינו ניתן להשפעה, מעבר למרחב, אינו נולד ומת, עצום, ובלתי ניתן לתזוזה. יבוא השואף הנבון להגשים תובנה זו, ולא להרהר במילים סתמיות."