"החיפוש אחר אלוהים"

מאת: מורה האמת (סדגורו) הקדוש סידהאראמשוור מהאראג'

Sri Samartha Sadguru Siddharameshwar Maharaj

"מי יתן וקהל המאזינים יישאר קשוב לשיחה הזו בין גורו לתלמיד בה ידע טהור הופך למאוד פשוט להבנה בדרך ההקשבה"  (דסבוד'ה – פרק 8, תת פרק 1)

 "Let the audience remain attentive to this conversation between the guru in which Pure Knowledge is made very simple to understand by way of listening." (Dasbodh – Chapter 8, Sub-chapter 1)

     חיים שלמים לא יספיקו בשביל החיפוש אחר אלוהים בכתבי הקודש. את כל מה שהחכמים הנאורים והקדושים כבר ביארו, אומר לך עכשיו בקצרה. בבקשה הקשב בקשב רב. אם אתה רוצה לחקור מיהו האלוהים הגדול ביותר, אתה תהיה חייב לפגוש את האלוהים הזה. זה לא אפשרי להגיע להחלטה על סמך דעתך בלבד. זה גם לא אפשרי להגיע להחלטה על ידי קריאת כל כתבי הקודש. בניסיון הנחוש להגיע להחלטיות בדרך הזו, רק ספקות יעלו לגבי איזה מקום קדוש הינו המקום הקדוש ביותר. בשירי ההלל של האל ג'אגאנאת' (Jagannath), נאמר שאם אחד לא יקבל הצצה מג'אגאנאת', חייו של אותו אחד הינם בזבוז מוחלט. מה לעשות במצב כזה? האם ישנו בן אנוש יחידי אשר ביקר בכל המקומות הקדושים בעולם?

     כל המקומות הקדושים השונים,טקסי התשובה, כפרה, וכו, הם לשם ידיעת האלוהים האחד. כל אלה הם מאמצים נמרצים לדעת את אלוהים. יש הרבה "איזמים" (“isms”) ודיעות על האלוהים הזה. מיהו האלוהים הזה ואיך למוצאו? יש הרבה שיטות פולחן וסגידה נפוצות בעולם הזה. אדם מחזיק את המיינד שלו יציב על השיטה שהוא מחבב. יש אלים רבים, וחסידים נדבקו לאל שלהם בהתאמה לרצונם האישי. כשהאחד לוקח בחשבון את כל זה, אותו אחד לא יכול לקבוע מיהו האלוהים ה"אמיתי".

     לורד קרישנה (Lord Krishna) אמר בפרק 10 בבהאגוואד גיטה (Bahagvadgita), שאלה שלא מכוונים אל (מצב) זה אינם אלא חיות. כתבי קודש ואנשים מלומדים לא הגיעו להחלטה בדבר מיהו האלוהים האמיתי. יש הצהרות סותרות בכל מגוון המסורות, ואותה המסורת אשר מתקבלת אצל האנשים, הם אוחזים אותה בגאווה. אנשים מתערבבים עם אלים רבים בגלל המצב הזה. על פיהם, גדולתו של אלוהים שוכנת בעובדה שאלוהים לא יכול להימצא. יש הרבה שהשלימו עם זה שהם לעולם לא יפגשו את אלוהים, ולכן עבורם, אלוהים נשאר מרוחק. אז לשם מה כל מאמציו של אותו אחד, יוגה, הקרבה וזבח?

     אם אחד יכול למצוא את אלוהים, אז עולה הבעיה באשר מה על אותו אחד לעשות בשביל למצוא אותו. אבל לפני ששאלה מעין זו עולה, על האחד לדעת לפחות למי לקרוא אלוהים. בחיי היומיום על האחד קודם כל לזהות את האוביקט ואז לשאול שאלות אודותיו. הדבר גם אמיתי במקרה של אלוהים. אנחנו חייבים לדעת איך לדעת אותו. אני עכשיו אומר לך למי עלינו לקרוא אלוהים. אלוהים אינו הצלם שבמקדש, אלא האחד שמנהל את ענייני העולם כולו. האחד המקיים את הפעילות של כל העולם, האחד שהוא "העושה" של הכל, ושהוא כל-יכול, שמו נקרא אלוהים. הוא מבצע כל פעולה, כמו הזזת העפעפיים, ראייה דרך העיניים וכו'. ה"תנועה" היא זו אשר דרכה הוא נע, וה"דומם" הוא זה אשר דרכו הוא נח רדום. הירח חב את קרירותו, והשמש את קרינתה רק אליו. זה רק הוא אשר נהנה מכל הפאר.

     הגוף מתכלה, לכן משמעות הדבר שהוא לא-אלוהים, אפילו שהוא שוכן בגוף. כל עוד כאשר אלוהים הוא בתוך הגוף, ישנה תפארת והוד. כשהוא ישן, משמעות הדבר שהוא נח, והעולם כולו נעלם. כשהתודעה רוחשת, הרוח (Vayu – וואיו – Wind) נוצרת. כשרוח עוברת דרך חיכוך, אור ואש  מקבלים צורה. כל האלמנטים הללו מקורם בו, ורק לאחר מכן אלה מקבלים שמות שונים כמו השמש, אוויר וכו'. זה אומר שאנחנו הם אלה שנתנו לטבע את שמותיו השונים. אלה כולם שמות (רעיונות – Concepts) שיזמנו למען נוחיותינו. זהו אלוהים שיצר את הדחוס, המעודן והסיבתי. (( המתרגם: הכוונה כאן, בין היתר, הוא לכול העולמות, הגופים והיסודות, הדחוסים-חומריים, מעודנים-רוחניים, וסיבתיים-יקומיים ))

     נאמר שהעץ עליו ישב ברהמה (( המתרגם: ברהמה הוא אל הינדי, אין לבלבל עם ברהמן שהוא שם האלוהים המוחלט  )) יצא מהטבור של הלורד ווישנו (Lord Vishnu), ולאחר מכן ווישנו החל ללכת. זה מסמל שה"מיינד הפנימי" (antahkarana), או תודעה, זוהי נביעה מתוך העצמי, ולאחר מכן ברהמה (האינטלקט) נולד. אפילו אחרי עשותו את כל אלה, הוא ללא איברים וחלקים. זה אומר שהוא עושה את הכל אפילו שהוא ללא איברים. לדוגמא, בחלום, אתה יכול ללכת ולצעוד מאות מיילים, האם אתה הולך בחלום עם כף הרגל שיש לך במצב הערות? אפילו ברהמה והאלים האחרים אינם יודעים את האלוהים הזה. זה גם אומר שהם לעולם לא יוכלו לדעת אותו. ואף על פי כן, הקדושים יודעים איך הוא עובד. לפיכך, תחת חסותם של הקדושים (Taking refuge in saints), האחד יכול לדעת אותו.

     ישנו כוח-החיים החיוני של התודעה (Chaitanya – צ'איטאנייה), וכשהוא זורם רוח נוצרת. רוח או וואיו (Vayu) היא תודעה. כל האלמנטים נוצרים מהצורה של קיום, תודעה, ואושר עילאי (Existence, consciousness and bliss – Satchitananda). אנרגית החיכוך של הרוח הפכה להיות השמש (אש) והקרירות של וואיו (Vayu) הפכה להיות מים. אבל הכל הוא תודעה. כדור הארץ הזה הגיע לכדי קיום בעזרת האש והמים, ומכדור הארץ נולדים כל היישויות.

     אנשים בונים מקדש, ובמקדש הם מתקינים צלם המייצג את אלוהים, והם מאמינים שלצלם יש כוח כלשהו. ולכן, הם משתחווים אפיים אל האל הזה. למעשה, אלוהים שוכן במקדש שבצורת הגוף. כוח-החיים הזה של התודעה הקיים בתוך הגוף הוא אלוהים. בבהאגוואדגיטה קרישנה אומר לארג'ונה "אני חי בליבה של כל יישות. הדבר לו קוראת כל יישות "אני", ה"אני הוא" הזה, הוא אני. וותר על כל מחוייבות אחרת וחסה במקלט שבי, אשר שוכן בלבבות כולם. אני לא הגוף הזה." הוא גם אומר לארג'ונה "אם תלך לאלה שיודעים אותי, או אלה שהפכו להיות בצלמי, אתה תפגוש אותי. צ'איטאנייה (Chaitanya) היא אלוהים. האחד שסוגד לה, מוצא את אלוהים בקלות." (( המתרגם: הכוונה היא שהאחד אשר סוגד לצ'יאיטנייה, כוח-החיים החיוני האחד אשר מתקיים מעבר לגוף, ומעבר לכל אנרגיה, אבל שוכן בכל גוף, ורוחש בכל אנרגיה, מוצא את אותו אחד בקלות. אותו כוח אחד, אשר קיים בי – עכשיו, בגופי הכותב, בך –  גופו של הקורא, ובכוח קיומה של עצם התופעה, הוא אלוהים ))

     העולם הזה הוא יצירתו של אלוהים. אבל אנשים שלא קיבלו שום ידע מסאדגורו (( המתרגם: Sadguru – "גורו האמת", או "מורה אמת", יש להבדילו מגורו אשר מיומן בתחום יכולת מסויים ויכול לעיתים [אבל לא חייב] להתגלות גם כ"מתחזה"– ראה מאמר בנושא )) סוגדים לדברים כמו עץ, אבן וכו. (( המתרגם: המהראג' לא מתכוון בהכרח רק ליסודות החומריים אלא גם לצורתם "הרוחנית" הייחודית, להבדיל את כל הסגידה לאלים שונים מהסגידה ל'כוח החיים החיוני שביסוד [עץ, אבן, מים וכו'], אלוהים )). אלוהים הוא זה שאינו מתכלה ועדיין אנשים מחשיבים דברים מתכלים כאלוהים. אנשים שקועים בבורות, ועדיין כשהם משתחווים, הם משתחווים רק לעצמם. בזמן שהוא חדור בכל, היוצר הוא אחר ממה שיצר.

     הקדוש טוקאראם (Saint Tukaram) אמר שאפילו אדם מלומד המבאר ספרים מיתולוגיים וכתבים אינו יודע על עצמו, על מי שהוא. זה אשר הופך דבר שאינו ידוע לידוע, נקרא ידע. אם האחד מקיים מסע חקירה פנימי (Introspect Search), אותו האחד יבין את עצמו ואת כל הבריאה. אבל האחד לא טורח לחפש. מכיוון שהאחד לא לא ניסה להבין את אלוהים, אותו אחד לא מצא אותו. אווידיה (Avidya) בפשוטו כמשמעו הוא "לא ידע", או בורות. זו מחשבה מעוותת לקבל את העולם הזה כאמיתי, ואז לחשוב על אלוהים. זה בגלל הבורות (אווידיה – Avidya). אדם נבון חושב אחרת. הרואה והנראה הם שתי יישויות, הוודות (Vedas) אומרות שהנראה הוא אשליה, שהרואה הוא העצמי, שה"עצמי העילאי" פאראמאטמאן (“Supreme Self” – Paramatman) הוא מעבר לרעיונות (Concepts) על האמיתי והלא אמיתי. פארמאטמאן הוא פארמשווארה (Paramatman is Parameshwara), האל העילאי, אשר הוא מעבר לאלוהים המתכלה (Perishable). העולם אינו אמיתי, והעצמי הוא אמיתי. האחד שמעבר לשניהם הוא פאראמ-אטמן (Paramatman). הוא לבדו ייקרא "אלוהים". אדמה, מים, אש, רוח ומרווח (Space – מרחב או קיום) (חמשת האלמנטים) אינם אלוהים. אנשים שאומרים "אלוהים בא והלך, הוא נולד ואז מת" חיים באשליה, ולאשלייתם אין קצה. איך זה יכול להיות שאלוהים, אשר אין לו לידה ומיתה, או את הידע על כך, ואשר הוא מעבר ללידה ומוות, יהיה חי או ימות? לידה ומוות הם מאפיינים של הגוף, רעב וצמא הם מאפיינים של הפראנה (Prana – נשימה), וכאב ועונג הם מאפיינים של המיינד. אתה הוא שיווה (Shiva – God) ומעבר לששת המאפיינים האלה. הגוף יאבד, והעולם החומרי גם הוא מתכלה. כל אשר מדומיין מתקיים רק בהופעת העולם.

     כשאין אפילו תחושה קלה שבקלות של הפרדה בינך לבין אלוהים, אז אתה הוא זה. כאן אין כל דימיון כלל. אין תחושה ש"אני הוא אלוהים", ואין גם תחושה כמו "אני הוא שיווה". יש אומרים כשם שהפועל יכול להימצא בפעולה, כך העצמי גם הוא יכול להימצא בעולם. דואליסטים טוענים את הטענה שהעולם הזה יצא מברהמן וחי לו על כוחו שלו בלבד, אז וודאי שהוא שוכן רק בתוך ברהמן. זו הסיבה שהרעיונות הדואליים על ברהמן ומאיה באו כדי להישאר. לא לברהמן ולא למאיה יש איזושהי התחלה. מאיה נוצרת מתוך ברהמן. עם זאת מיד כשמאיה פונה לברהמן, מאיה נעלמת. אם אחד אומר שהעולם נכנס או נעלם לתוך ברהמן, אז לברהמן יהיה חור בתוכו. אבל לא כך הדבר, ואין כל נטל של העולם על ברהמן.

     המאיה (אשלייה) הזאת מופיעה בברהמן, אבל היא לא בתוך ברהמן. זה דומה להופעתה של בבואה במראה. אתה יכול להגיד שהבגדים שלך התייבשו על ידי השמש, אולם השמש לא באה וייבשה אותם עבורך. יש מאה כדים מלאים במים על הטרסה ויש מאה בבואות של השמש. האם זה אומר שיש מאה שמשות? אז, אפילו כשהשמש, בצורה של מאות קרניים, מייבשת את הבגדים שלך, היא לעולם לא תיתפס בתוך הבגדים. באותה דרך אף על פי שהעצמי הוא בתוך הגוף והוא עושה את כל הפעולות, הוא אינו הפעולות. אם תסתכל אל תוך העצמי-הפנימי שלך, אתה תמצא אותו בתוך ליבך שלך. הארישיקשה (Harishikesha) משמעותו אחד הנשאר בלב. ממש אותו (Realize Him – הבן אותו), ואז תשיג את האלוהים הגבוה ביותר. לדעת אותו הוא מצב השחרור (Liberation – גאולה).

 

תפילות, מנטרות, שירי אהבה ומזמורי הלל לאלוהים:

גיאטרי מנטרה – Gayatri Mantra – תפילת הלל המעוררת את כוח החיים האלוהי

שאנטי מנטרה – Shanti Mantra – תפילת הלל לשלום