על ההבדל הגדול בין 'הבנה' בלבד לידיעה אמיתית

מתוך: שאלות ותשובות על הארה, רוחניות אותנטית, חיפוש והגשמה אלוהית

1.1.15

אמנון:

שלום גיא,שמחתי מאד לקבל את תשובתך ומודה לך על הזמן שהקדשת לענות…לגבי השאלות, אני לא יודע אפילו איפה להתחיל… מכיר את הסיפור החסידי על האיש שהלך לאיבוד ביער והסתובב זמן רב בלי שהצליח למצוא את דרכו החוצה? עד שנתקל באיש זקן וחשב שהוא יוכל לעזור לא לצאת. כשהבין לכאבו הרב שהאיש הזקן מחפש כבר שנים את היציאה וזעק מיאוש, ענה לו הזקן שלפחות הוא יוכל לעזור לו מנסיונו בכך שיגיד לו איפה לא לחפש את הדרך החוצה. אז אני מרגיש קצת כמו האיש הזקן בסיפור הזה. אני מכיר את התיאוריה, במהלך שנים רבות קראתי גם טקסטים מדעיים וגם טקסטים של בודהיזם, טאואיזם, הינדואיזם, סופיזם ועוד מיני ״איזמים״, קראתי והקשבתי להרצאות על יהדות, קבלה, חסידות והמכנה המשותף בין כולם היה די ברור בעיני. ״אין עוד מלבדו״ זה די בקונצנזוס. העניין הוא כמו שמחפשים רבים בטח יודעים, יש הבדל גדול בין הבנה אינטלקטואלית ואפילו אינטואיטיבית של הדבר לידיעה אמיתית שלו, ואת הגשר הזה לא צלחתי. מצד שני, לא עשיתי הרבה מעבר להרבה מחשבה על הדברים אז אולי זה לא ממש מפתיע שלא הצלחתי להבין דרך המחשבה את מה שקיים לפני שהיא קיימת…בכל מקרה, המון תודה על המייל, הקישורים ובמיוחד על הנכונות לעזור.כל טוב ולהתראות,
אמנון

גיא:

אמנון יקר,
ברוך השם שנותן לנו כל כך הרבה חוכמות שונות, שקופות יותר או פחות לאור הנצחי שלו !
אינני מלומד במלומדים, אבל אני (כמוך) קורא לא מעט שנים ומחפש בתוך הכתבים ואצל חכמים הבנות, סיפורים מעוררי השראה, ולימודי מיסטיקה (מיסטי במובן של 'המיסתורי שמעורר את הרוחני', ולא במובן האיזוטרי-אלילי). אני גם, מצאתי שה"קונצנזוס" כמו שכתבת הוא ש"הכל אחד"… אכן האמת קוראת לנו מכל טקסט ובעצם מכל תופעה… עם זאת לגמרי אפשר גם לראות ולהבחין בהבדלים של מסורות אבל הן אינן מכהות את העובדה המהממת הזאת שעוד לפני 4,000 שנה נכתב באחד הטקסטים הקדומים ביותר הידועים לאנושות (ה-RigVeda) – "האמת היא אחת, חכמים מתארים אותה בדרכים שונות" – משפט זה הוא כנראה המשפט הלא-דואלי הראשון שתועד (ע"י החכם יאניוואלקיה, השיחה עם המלך ג'אנאקה). אני חושב אבל שזה מעבר לקונצנזוס, זו אמת גדולה ואם נדרוש בהלעומק נוכל לדעת אותה או להיות ל-דעת (Knowledge או Jnana). להבין שהכל אחד, הכל אני, כמו שהקדוש ראמאקרישנה אמר – "מי שמחפש ידע (במובן הרגיל, ולא דעת) לעולם לא יגיע לתודעת אני (I consiousness)". רמאקרישנה התייחס מאוד למובן הדואלי של הקיום, ומעורר (כמו משוררי אהבת אלוהים אחרים כגון רומי, טוקאראם, קאביר ואחרים) לפשטות שנותרת לנו בעודינו כאלה – לאהוב את העילאי, ההארה, האלוהי, האמא או איך שלא נקרא לו. ולכן, זה לא באמת משנה כמה אני יודע (במובן של ידע, וגם במובן של דעת) אל מול תופעת הקיום, או הנפרדות, כל שיש לי הוא סגידה Worship, פולחן, תרגול, הגות, או אולי אפשר גם להגיד… חיפוש. זאת אומרת שהאמת הלא דואלית, האחת, שהיא אנחנו ושאנחנו היא, בין היתר מתפקדת כ"אני", זווית ראייה פרטית (נשמה, ג'יווה, ניצוץ ואח') שעוברת מסע, חיפוש, סגידה, פתיחה… אין שום דבר שאין בתוך המציאות, ולכן דעת אינה מבטלת אלמנט כזה או אחר ממנה, להיפך – הדעת היא הדבר שמתוכו מתקיימים התופעות (מתואר על ידי חכמים כסיבתיות הראשונית, ה"אני" או ה-Great Causal Body, הגוף הסיבתי) – ואחדות בתוך דעת היא לא הבנה במובן האינטלקטואלי או מנטלי, לא "רוחני" ולא חווייתי… אפשר לדעת את זה, כך מבטיחים החכמים, בחקירה פנימית – כלומר, בידיעה, התמקדות, התוודעות, מדיטציה והגות בדבר – האחד. ישנם צורות רבות של התוודעות, לאו דווקא קריאה – ישיבה משותפת כמו ההתכנסות שלנו, מנטרות (אני באופן אישי מאוד מתחבר למנטרה הזאת – גיאטרי מנטרה), יוגה, שירה ועוד…  ה"איזמים" כפי שאמרת הם בסך הכל התרבות האנושית המתארגנת ברמות תודעה שונות סביב חוכמה, המעגלים החבויים בלב הדתות האלה חושפים דבר עמוק ביותר, הנקרא אדוויטה, או אחדות. זה לא משהו נדיר כי הוא בלתי מושג (כמו למשל לזכות בלוטו), הוא נדיר מכיוון ומערכת שלמה של אהדה-סלידה גורמת לנו לחפש דברים אחרים (כוח, התנסות, עוצמה, שם וכבוד, עונג, ועוד) במקום דבר אחד, ואנו בטוחים אז שיש לנו שליטה על מה יקרה… בכל רגע אנו יכולים להביט פנימה ולדעת – לא יהיה לנו אף פעם "משהו" מכיוון וכל הדברים הם "משהו" (תובנה אינטלקטואלית, רכב, אישה, משפחה, כסף, חוויה), אנחנו כל ה"משהו" שאי פעם היה ואי פעם יהיה… עכשיו יש "משהו", "תיכף" יהיה "משהו" אחר, וככה זה – Tathagata (ככיות, או ככה). זה לא משהו שקשור למימד של מחשבה, שליטה, ופיצוח – המקום בו "יער" נהפך ל"מבוך" הוא רק כשאנחנו נוטים להיקסם מתובנות ויכולות (Siddhis – סידהיז – דברים שיכולים להופיע כשאנחנו מממשים/מגשימים (Realizing) את האמת האחת) ועוצמה , דבר שכל החכמים בדתות מזהירים מפניו… האמת היא לא "הבנה" ואין הבנה שמשיגה עבורינו איתה משהו "ממשי"…
לא הכרתי את הסיפור החסידי הזה, הוא מרתק ותודה לך ששיתפת אותו, אתה יודע איך קוראים לו או האם הוא נכתב במקור כלשהו?
יכול להיות מעניין לעקוב אחריו ולבדוק, ייתכן שיש עוד מרכיבים בסיפור או המשך שיכולים לבאר עוד יותר את היופי הגלום בו… יער או פרדס הוא מטאפורה שמשתמשים בה בסיפורי חוכמה לא פעם (מעשה בשלושה שנכנסו לפרדס – מסכת אבות, מאוד חדה ל"הארה" או חווית אחרותבזמן זה, בו תנועת הכוכבים וגרמי השמיים מזכירים לנו שאנו הנצח של התופעות, ומעודדים אותנו לחגוג את ההיזכרות הזאת – כל שאפשר להגיד הוא – שנה אזרחית חדשה טובה לך, לבני משפחתך, לחברים ולמכרים !
מי יתן וכולנו נרפא מדאבונותינו וממחסורינו, ונגלה שאלוהים, עושה הכל, הכל יכול והנמצא בכל – כבר דואג לנו לכל ואין עוד דלת אחת בלב שצריך להשאיר סגורה ומפרידה – אמן !שלך בחום,
גיא

אמנון:

שלום גיא,
שוב תודה על התשובה המפורטת – אני לא רואה זאת כמובן מאליו….
… לגבי הקונצנזוס על האמת, לא התכוונתי כמובן שזה מחזק את זה שאמת זו קיימת – האמת לא צריכה את הקונצנזוס או הסכמה של אף אחד כדי להיות :)…
מה שהתכוונתי זה שאכן התיאורים קרובים מדי זה לזה מכדי שיהיו רק צירוף מקרים.  כמו כן ברור לי שגם אם אגמע את כל הספריות שבעולם ואוכל לדקלם את כל כתבי הקודש, לא אתקרב ולו בקצת לראות את האמת היחידה שקיימת. אני מבין שכל תיאור הוא רק מצביע ולא הדבר עצמו אבל במובן מסויים ההבנה האינטלקטואלית הזאת שהחלום הוא רק חלום היא אולי יותר מתסכלת מאי-הבנה שאתה בחלום. איך שאני כותב את המילים האלה אני נזכר בחלום השקוף (lucid dream) הראשון שהיה לי (או שזכור לי). הייתי בן 6 או 7 וחלמתי שאני בפיקניק עם משפחתי כאשר פתאום בחלום הבנתי שאני חולם. הדבר הראשון שרציתי לעשות זה להתעורר כי הבנתי שאני נמצא במשהו לא אמיתי, אבל כמה שלא ניסיתי לא הצלחתי להתעורר לבד ואז זו הייתה חוויה די טראומטית. זה אמנם לא בדיוק אותו דבר אבל התחושה הזאת של לרצות להתעורר ולא לדעת איך מזכירה את זה…

… אגב, לגבי הסיפור החסידי, לאחר שאלתך בפעם הראשונה חקרתי את המקור של הסיפור (קראתי אותו זה לפני הרבה שנים בהקדמה לספר שמתוכו הסיפור הזה בהקדמה זה הדבר היחיד שאני זוכר…) מסתבר שהסיפור מיוחס לרבי חיים מצאנז (http://en.wikipedia.org/wiki/Chaim_Halberstam) וראיתי מעט פירושים שבעיני קצת שטחיים אבל אחפש עוד קצת על זה…

להתראות, תודה ולילה טוב
אמנון

 

גיא:

נמסטה אמנון יקר מאודתודה לך, הו האחד חסר השם ששמו גם אמנון, על הנימוסים, החיבה, טוב הלב והכנות שלך ! מי יתן ואור הטוב יביא מזור לכולנו, בעזרת שיחה זו או כל דבר אחר !… אני גם, כמוך, חסר שם וצורה, ומודה לך ומברך על התכתבות מאירת עיניים, פותחת לב ותודעה, ואשמח להמשיך לדבר על הדבר היחידי שישנו – זה שהוא אינו המילים !…כתבת " האמת לא צריכה את הקונצנזוס או הסכמה של אף אחד כדי להיות :-)"בדיוק בגלל זה האמיתות הן נצחיות, וזה לא משנה מי אומר אותם. למה לכנות אותם אינטלקטואליה ודואליות (כאילו המדקלם את האמרות אינו, גם, האימרות עצמן?)איזה ברכה, שאתה – האמת הנצחית והמוחלטת – אלוהים חי ונושם – אוהב את הדבר עצמו, או העצמי, יותר מכל ! איזה חסד הוא היכולת והלהט לדרוש עוד במה שאמיתי !האם אותו ילד, שידע שהוא חולם, לא היה כבר, בעצם, ער?השלווה הנצחית שבתוכינו, שכבר יודעת שהיא לב התופעות, לא משנה לה מה קורה, מתי קורה, ומה יקרה "עוד רגע", ברוך בורא התופעות שמביא אותנו לבגרות של דעת, כך שאנו הופכים שלמים יותר ויותר "עם הזמן"… כל התופעות, הן באמת ברהמן (המציאות המוחלטת) וכך גם מסע ההתגלות "המתפתח" כאושר צרוף של שקיפות, ידיעה, ושלמות/בריאות (Wholsome) – כך המחשבה "אני" (מהג'יווה – נשמה – שהיא בעצם אטמאן – עצמי של כולם והכל) הופכת להיות יותר ויותר הוא– ברהמן (מציאות מוחלטת) – כחלק מהתופעות של ה"יש" ו"אין" (סארגונה ונירגונה). אתה, אני וכולנו, בסופו של דבר, ובתחילתו, העצמי שמעבר לכל מציאות (Parabrahman), Tat Tvam Asi. אין שום היגיון במרדף יתר או תשומת לב יתרה לחוויות קנשו (התעוררות קונדליני) או חזיונות, יכולות וידע איזוטרי (ועדיף לנו לא לחיות במרדף אחר אלה), אנו נמשכים אליהם כחלק טבעי מהקארמה והסאמסקארות שלנו כחלק מתהליך השלמה (שלום) אלוהי, לגילוי/טיהור והפיכת הסאמסקארות שלמות (Wholesome Samskaras) ול"סיום" הקארמה ה"אישי"ת (אל לנו להבין זאת כפשוטו של דבר… מכיוון ויש רק קארמה ודהרמה ואין אני [אנאטה]).החיים רצופים רגעי "אהה" גדולים או קטנים, זהו החיבור בין העולמות (מוחלט-יחסי) המאפשר לנו יותר אהבה, בריאות, ויופי… רמאנה מהארישי אמר באחת משיחותיו לאדם (מדובר היה בהאריוואנש לאל פונג'ה המפורסם, המכונה גם פאפאג'י) ששאל אותו לפשר חווית התגלות עוצמתית שהיתה לו, משהו פחות או יותר כזה: "איזה מן אלוהים זה שבא והולך? חפש את אלוהים שתמיד ישנו". לא משנה איזה רגע התגלות יש לנו, הוא תופעה חולפת ואנחנו המארח הגדול… גם אחרי שראית את כל האלוהים, ומתת, ועלית לשמיים, ונעלמת והתמוססת, אתה עדיין כל הדברים כולם, ההתמוססות והמיכל שבו זה קורה… ולכן כל החיים, התופעות, המציאות היחסית, והעולם – ממשיכים להתקיים תמיד, גם "אחרי" ההתגלות. כל שיש לנו לעשות, תמיד, ולא משנה מה קורה, הוא לאהוב את אלוהים שוב, כאילו לא קרה כלום, כי באמת לא קרה, לנו, לו כלום.
בברכה ואור,
ג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *